"אם יש דבר שמוציא אותי מדעתי זה חוסר שוויון. קשה לי להשלים עם זה שלא כל הילדים יקבלו חינוך כמו שאני קיבלתי, זה מתסכל אותי. לא מוכנה לקבל את העובדה שהמקום שבו נולדת יכתיב את סוג החינוך שתקבל, זה לא סביר בשום קנה מידה"

כילדה גדלה מיכל לוי בקיבוץ מעברות וזכתה למה שהיא מכנה "החינוך הטוב ביותר שאפשר לקבל", שם היא גרה גם היום ומגדלת ביחד עם בעלה את ילדם המשותף. השאיפה להשפיע על מערכת החינוך הביאה אותה לקחת חלק בתוכנית וכיום היא מורה בבי"ס יסודי בנתניה. שמענו ממנה על המשמעות, הקשיים והסיפוק שבעשייה.

למה חותם?

חינוך שווה לכולם זה הכח שמניע אותי לפעולה וזה בדיוק החזון של חותם.
שמעתי על חותם עוד לפני שעברתי את ההכשרה בעצמי. רציתי לעבור את ההכשרה הכי איכותית שיש. משהו בתכנים, בליווי, המנטורים, האנשים המדהימים שעוברים איתך את ההכשרה, פשוט מרגיש נכון. חוץ מזה שאליי באופן אישי דיברה גם המהירות של התוכנית, בער לי כבר להתחיל.

מה עשית לפני שהגעת אלינו?

למדתי סוציולוגיה ומנהל עסקים, אח"כ ייעוץ ארגוני, אבל אני עוסקת בחינוך בלתי פורמלי מאז שהשתחררתי מהצבא, גם תוך כדי התואר התנדבתי בכל מיני ארגונים חברתיים. בהמשך חיפשתי משהו עם ערך חברתי מוסף והגעתי לעמותת "חינוך לפסגות", שם הייתי מנהלת מרכז, מנהלת אזור ומנהלת פיתוח תוכניות הכשרות מנהלים. אחרי 5 שנים כאלה התגבש בי סופית הרצון לעבור לחינוך הפורמלי, והיה לי מאוד חשוב להמשיך לעבוד עם אוכלוסייה בפריפריה החברתית-גיאוגרפית. הייתה לי איזשהי התלבטות פנימית כזאת שבה שאלתי את עצמי, איפה אני משפיעה יותר? אין לי עדיין תשובה חד משמעית אבל אני חושבת שבתור מחנכת כיתה אני בסופו של דבר משפיעה יותר על הילדים.

כשהגעתי להוראה התחלתי ללמד בבית ספר "יגאל אלון" בשכונת נורדאו בנתניה, מחנכת כיתה ו'. לא סתם כיתה, כיתה שאף מחנכת אחרת בבי"ס לא הסכימה לקבל, היה להם מין שם כזה שהלך לפניהם. הייתה שנה סופר מאתגרת ומאז אני בבית הספר. עכשיו אני שוב מחנכת כיתה ו' אחרי 3 שנים עם הכיתה שלי.

איך נראה היום יום שלך כמחנכת?

קודם כל, הייתי מופתעת עד כמה הניסיון שלי מצד אחד מאוד משמעותי, מצד שני, לא מספיק בעליל. בעיניי, אין משהו יותר מאתגר מלהחזיק יום לימודים שלם ולאחריו עוד אחד, ועוד אחד. חוץ מההתמודדות עם בעיות התנהגות והתמודדויות רגשיות, התפקיד דורש ממך עוד הרבה דברים –  בניית שיעורים, יצירתיות, גיוון, לא פשוט להחזיק כיתה, זה מאוד מאתגר, במיוחד למי שחשוב לו לעשות את זה טוב. ויש דברים נוספים שמתלווים לתפקיד שהם מאתגרים לא פחות.

מה הדרך שלך להתמודד עם כל האתגרים האלה?

זה לא תמיד קל. לי מאוד עזר הליווי של חותם בשנתיים הראשונות. אני חושבת שהם פיצחו את הנוסחה, הם יודעים לנטר בצורה נכונה את הבעיות שיש למורים חדשים בכניסה לחינוך הפורמלי ונותנים עליהן מענה מדויק. חוץ מזה יש את העובדה שנכנסים איתך להוראה עוד חותמיסטים, יש מנטורים שמלווים אותך, יש קבוצת בית, זה חתיכת מערך תמיכה.

מה שמחזיק אותי זו התחושה של המשמעות. העבודה קשה ויש רגעים שבהם קל מאוד לשכוח למה בחרתי בזה. אבל במקביל יש רגעים קטנים, הם לרוב לא מלווים בתופים ומחולות, אבל בהם אני מבינה שמי שאני עבורם או משהו שעשיתי הוא משמעותי ואלה רגעים ששווים את הכל. יש לי הרבה דוגמאות קטנות כאלה, מין אנקדוטות שבעזרתן את מבינה שיש לך משמעות. שההשקעה, האכפתיות והאמפתיה, לצד גבולות ודרישות, יש להם השפעה ארוכת טווח על הילדים והילדות.

זו יכולה להיות הודעת וואטסאפ מילד שכותב לי שהצליח להתאפק היום כשניסו להעליב אותו, ושהילד השני באמת הפסיק כמו שהבטחתי שיקרה. או כשאני שומעת בחזרה מחופשת לידה, שהכיתה המקבילה שמחה ממש כשאמרו להם שאני חוזרת ללמד אותם מדעים "כי מיכל מלמדת הכי מעניין". זה יכול להיות טלפון מאמא שמספרת לי שהתחילה טיפול רגשי עם הילד, אחרי חצי שנה של שיחות בינינו שבהן ניסיתי להפחית את הפחדים שלה מתיוג ותוויות. כשאני מרגישה שנגעתי למישהו בלב זה נותן לי אנרגיות אדירות להמשיך הלאה.