הוראה כמנהיגות קולקטיבית

הוראה כמנהיגות קולקטיבית – Teaching As Collective Leadership

חותם הוקם כחלק מהרשת הבינלאומית Teach For All הפועלת בהצלחה בכ-60 מדינות בעולם. המודל שלהלן – Teaching as Collective Leadership (או בקיצור: TACL) – פותח ונכתב על ידי מורים, תלמידים, מדריכי מורים ומעצבי תוכניות בכל רחבי הרשת הבינלאומית ובמסגרת מעבדת הלמידה הגלובלית של רשת Teach For All.

לפניכם תקציר מתורגם של מודל הוראה כמנהיגות קולקטיבית.

מומלץ לעיין בו בהרחבה באתר
לאתר Global Learning Lab- TACL.

מסגרת עבודה לטיפוח תלמידים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר

מהי ‘הוראה כמנהיגות קולקטיבית’?

הילדים בכיתות של היום עומדים בפני עתיד משתנה ומאתגר. כדי לחיות בחברה הוגנת, שוויונית ובת קיימה ולתרום לה, יהיה עליהם להתמודד עם אי ודאות, לפתור בעיות שמורכבותן הולכת וגדלה וליצור לעצמם קריירות מלאות משמעות בכלכלה משתנה תדירות. ולמרות זאת, התכנון של רוב מודלי ההוראה המסורתיים שואף לצמצם פערים בהישגים אקדמיים שמוגדרים באופן צר – לעיתים קרובות על חשבונן של תוצאות חשובות הקשורות ליכולתם של התלמידים להיות מנהיגים.

מודל “הוראה כמנהיגות קולקטיבית” (Teaching As Collective Leadership, TACL) הוא הניסיון של המעבדה הגלובלית שלנו Teach For All לעמוד באתגר הזה. במודל ערכנו חקירה משותפת ובדקנו מה מתרחש בתוך וסביב כיתות שנראה כי התלמידים שלומדים בהן נמצאים בדרך הנכונה למימוש הפוטנציאל המנהיגותי שלהם, למען עתיד טוב יותר. אילו נקודות מבט, פרקטיקות ותוצאות מאפיינות את הכיתות האלה, ואת המורים והתלמידים שפועלים בהן?  כיצד ההוראה והלמידה משתנות כאשר מטרת החינוך היא לטפח את המנהיגות בקרב התלמידים?

החקירה שערכנו העלתה ארבעה דפוסים עיקריים, והם שעומדים בבסיסה של מסגרת העבודה שלנו:

• מטרה: מהם היעדים – והחזון להצלחת התלמידים – שהכיתה שלנו אמורה לשאוף להשיג, מי קובע את המטרות וכיצד מתקבלת ההחלטה?
• עדשות: אילו נקודות מבט מאפיינות מורים בכיתות המטפחות תלמידים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר?
• אסטרטגיות: אילו אסטרטגיות ופעולות מאפיינות מורים בכיתות המטפחות תלמידים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר?
• תוצאות: כיצד אנחנו יכולים לדעת שהתלמידים צומחים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר?

התרשים בראש העמוד אינו רשימת משימות או מתכון בטוח; מטרתו היא לעורר חשיבה על הגישה של כל אחד ואחד מאיתנו בנוגע להוראה וללמידה. מודל TACL נועד להעשיר יוזמות מקומיות שעוסקות בגיוס, בבחירה, בהכשרה ובתמיכה של מורים, כך שהגישות שמציע המודל יחזרו למסגרת העבודה בהמשך ויסייעו לפתח אותה.   אנשי המקצוע יכולים וצריכים להתאים את התובנות הגלובליות האלה להקשר המקומי ולצרכים הייחודיים של התלמידים והמורים באזורם. מעבדה הלמידה הגלובלית (Global Learning Lab) של רשת Teach For All תשתף פעולה בשנת 2022 עם אנשי מקצוע כדי לבחון את ההשלכות של התובנות האלה, ולפתח כלים ומשאבים חדשים שיהפכו אותן לפעולות מעשיות.

הוראה כמנהיגות קולקטיבית: מטרות ומקורות

מדוע אנחנו זקוקים להוראה כמנהיגות קולקטיבית

הילדים של היום עתידים לרשת מאיתנו עולם מאתגר של שינויים גלובליים ומקומיים, החל ממגפות, עבור בשנאת זרים ובשינויי אקלים וכלה באי שוויון הולך וגדל.  כדי לתרום לחברה הוגנת, שוויונית ובת קיימה, יהיה עליהם להתמודד עם אי ודאות, לפתור בעיות שמורכבותן הולכת וגדלה וליצור לעצמם קריירות מלאות משמעות בכלכלה משתנה תדירות.

ולמרות זאת, רוב הילדים בעולם לומדים במערכות חינוך (או נשרו מהן) שמדכאות את יכולות המנהיגות שלהם במקום לטפח אותן למען עתיד טוב יותר.  ילדים רבים מדי מתנסים במודלים של חינוך

• שנועדו להשיג מטרות אקדמיות מוגדרות באופן צר, לפעמים על חשבון הרווחה שלהם, החיבור, המודעוּת והפעלנות (agency) שלהם
• שמזלזלים בחשיבות הקריטית של ערכי הקהילה והזהויות התרבותיות בסיוע לתלמידים להגשים את הפוטנציאל שלהם
• ושאינם מתעדכנים במהפכות המתרחשות במדעי הלמידה וההתפתחות.

תוכניות ומקורות מידע פופולריים רבים להכשרות מורים (כולל מודל “הוראה כמנהיגות” המקורי, שהיווה את הבסיס לחלק מתוכניות השותפים של רשת Teach For All) משקפים את האיכויות הבעייתיות האלה בהתמקדות הייחודית בצמצום פערי ההישגים.  צמצום פערי ההישגים הוא יעד ראוי, אך הוא אינו מהווה תחליף מספק עבור תלמידים שרוצים לממש את הפוטנציאל שלהם, ולהתמודד עם הסיבות שעומדות בבסיס האי-שוויון שמשפיע על חייהם.

כדי לממש את החזון של רשת Teach For All – שלפיו קהילות בכל רחבי העולם יוכלו לאפשר לילדים לקבל חינוך, תמיכה והזדמנות לעצב עתיד טוב יותר עבור עצמם, עבור הקהילות שלהם ועבור כולנו – אנחנו חייבים להעמיק ולחשוב מחדש על חינוך.  שיפורים קטנים ושוליים בדרכי ההוראה והלמידה שירשנו עוד מהעידן התעשייתי לא יובילו אותנו לעתיד הוגן, צודק ובר קיימה בעולם.

מטרה

תלמידים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר: חזון קולקטיבי מתפתח

שאלת הלמידה: מהם היעדים – והחזון להצלחת התלמידים – שהכיתה שלנו אמורה לשאוף להשיג, מי קובע את המטרות וכיצד מתקבלת ההחלטה?

היפותזה אפשרית: מורים מחוללי שינוי (transformational teachers) חוקרים באופן קולקטיבי את מטרת החינוך עבור התלמידים, בני משפחותיהם וחברי הקהילה. המורים הללו מתאימים את המאמצים היומיומיים שלהם לחזון של מנהיגות מקומית, שמבוסס על ערכים גלובליים ומותאם מקומית.

עזרו לנו ללמוד: כיצד נראה טיפוח תלמידים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר בקהילה ובכיתות שלכם? מי תורם לחזון הזה וכיצד?

אחד הדפוסים העקביים והעוצמתיים ביותר שעולים ממחקרי הרשת שערכנו בנוגע לכיתות מעצבות הוא תפקידה של המטרה.

המורים, התלמידים והמשפחות בכיתות הללו יוצרים יחד שיח קולקטיבי מתמשך ודנים בשאלה אילו דברים התלמידים צריכים לקחת עימם כשהם מסיימים את בית הספר. ביחד, הם שואלים: מדוע אנחנו מחנכים ילדים? למה נועד בית הספר? השיח הזה נעוץ בהיסטוריה, בנכסים, באתגרים, בערכים ובעתידה של הקהילה. בו בזמן, הוא מתעדכן על ידי המגמות והאפשרויות הגלובליות הרחבות יותר שעשויות להשפיע על חיי התלמידים. למה מתכוונים בקהילה הזו כשמבקשים מהתלמידים לממש את הפוטנציאל שלהם כמנהיגים למען עתיד טוב יותר?

בכיתות המעצבות הבחנו במתן תשומת לב עקבית על המטרה, אולם ראינו כי השיקול הזה נעדר ברוב מערכות החינוך המסורתיות.

לעיתים קרובות מדי ובמשך זמן רב מדי, מטרות החינוך נכפו מגבוה על ידי אנשים ומוסדות רבי כוח, במקום להתנסח בשיתוף עם התלמידים, המשפחות והקהילות. לעיתים קרובות מדי ובמשך זמן רב מדי, ההנחה הייתה שה”בעיות” שבהן היה אמור החינוך לטפל הן הילדים, ולא אי הצדק המערכתי שבו גדלו.

מערכות חינוך רבות בכל רחבי העולם טענו כי הן מטפלות ב”אי-שוויון”.  אולם למונח “אי-שוויון” יש משמעויות שונות ורבות במערכות חינוך שונות.  כפי שנראה באופן מטאפורי בתרשים בהמשך, מערכות חינוך רבות מגדירות את המונח “שוויון הזדמנויות” כצורך לוודא שכל הילדים מקבלים גישה לאותם משאבים. מערכות חינוך אחרות בנויות על בסיס ההנחה ש”שוויון הזדמנויות” פירושו שכל התלמידים, ללא קשר לרקע שממנו באו, צריכים לקרוא, לכתוב ולערוך חישובים מתמטיים באותה רמה. (זוהי פרדיגמת “צמצום פערי ההישגים” שחלק מהשותפים ברשת Teach For All הדגישו כשהחלו לעבוד.)

אולם מה יקרה אם נעדכן את מטרת החינוך בהתאם לעתידם המשתנה והמאתגר של התלמידים, ונשאף לכך שהתלמידים יהפכו למחברים ולסוכני השינוי בחייהם ובקהילותיהם? תפיסת שוויון ההזדמנויות – אותה מטרה – מבקש מאיתנו להכיר בכך שאי השוויון בחינוך מתקבע בגלל חוסר הצדק המערכתי שבתוכו הילדים חיים, ולא בגלל ההבדלים בפוטנציאל או במאמצים שלהם.

שוויון הזדמנויות כמנהיגות תלמידים
אולם מה היה קורה אילו מטרת החינוך הייתה לטפח תלמידים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר, עבור עצמם, עבור הקהילות שלהם ועבור כולנו?
התלמידים מעורבים ביחד ומסייעים זה לזה לגלות וללמוד, לעצב ולתכנן את השאיפות, הדרכים והאמצעים להשגת עתיד טוב יותר.
הגישה הזו עדיין מתייחסת להישגי התלמידים ולהתמקצעות, אולם היא מתמקדת בכך שהתלמידים יקבלו בעלות וקול משל עצמם, ובשיתוף פעולה בין התלמידים והמורים למען השגת מטרה משותפת. מוסכמות רבות כל כך בנוגע להוראה ולמידה ישתנו אם נתאים
את עצמנו למטרה הזו

שוויון הזדמנויות כתוצאות שוות
מערכות חינוך רבות מגדירות “הצלחה” כ”צמצום פערי ההישגים” כך שכל הילדים, ללא קשר לרקע ולהקשר שמהם באו, יידעו לקרוא, לכתוב ולערוך חישובים מתמטיים באותה רמה גבוהה.
כל הילדים מגיעים לאותו קו סיום, גם אם עלינו לתת להם כלי רכב שונים כדי להגיע לשם.
הגישה הזו מתמקדת בכך שהמורים והתלמידים עובדים קשה יותר, מהר יותר ובדרכים דיפרנציאליות כדי להשיג סטנדרט משותף של הישגים אקדמיים (שלרוב מוגדר על ידי תלמידים עם זהויות פריבילגיות).

שוויון הזדמנויות כתשומות שוות
חלק ממערכות החינוך מגדירות “הצלחה” כמה שקורה כשכל הילדים מקבלים את אותם משאבים.
אם ננסח זאת במטאפורה לא מושלמת, כל הילדים יקבלו את אותו זוג אופניים, גם אם הוא אינו מתאים לגודל שלהם או לדרך שבה הם נוסעים.
הגישה הזו מתמקדת בהשוואת התשומות שהמורים מציעים לתלמידים, ללא חשיבה על ההשפעה של ההצעה הזו על התלמידים. האם לכל הילדים יש אותם ספרים? אותם מורים עם אותה הכשרה? גישה ללפטופים או לאייפדים? לתקציבים שווים בבתי הספר? ההצלחה בפרדיגמה הזו מוגדרת על ידי מה שהמבוגרים עושים, ולא על ידי מה שהתלמידים לומדים.

אולם מה היה קורה אילו מטרת החינוך הייתה לטפח תלמידים כמנהיגים למען עתיד טוב יותר, עבור עצמם, עבור הקהילות שלהם ועבור כולנו?

התלמידים מעורבים ביחד ומסייעים זה לזה לגלות וללמוד, לעצב ולתכנן את השאיפות, הדרכים והאמצעים להשגת עתיד טוב יותר.

הגישה הזו עדיין מתייחסת להישגי התלמידים ולהתמקצעות, אולם היא מתמקדת בכך שהתלמידים יקבלו בעלות וקול משל עצמם, ובשיתוף פעולה בין התלמידים והמורים למען השגת מטרה משותפת. מוסכמות רבות כל כך בנוגע להוראה ולמידה ישתנו אם נתאים
את עצמנו למטרה הזו. מערכות חינוך רבות מגדירות “הצלחה” כ”צמצום פערי ההישגים” כך שכל הילדים, ללא קשר לרקע ולהקשר שמהם באו, יידעו לקרוא, לכתוב ולערוך חישובים מתמטיים באותה רמה גבוהה.

כל הילדים מגיעים לאותו קו סיום, גם אם עלינו לתת להם כלי רכב שונים כדי להגיע לשם.

הגישה הזו מתמקדת בכך שהמורים והתלמידים עובדים קשה יותר, מהר יותר ובדרכים דיפרנציאליות כדי להשיג סטנדרט משותף של הישגים אקדמיים (שלרוב מוגדר על ידי תלמידים עם זהויות פריבילגיות). חלק ממערכות החינוך מגדירות “הצלחה” כמה שקורה כשכל הילדים מקבלים את אותם משאבים.

אם ננסח זאת במטאפורה לא מושלמת, כל הילדים יקבלו את אותו זוג אופניים, גם אם הוא אינו מתאים לגודל שלהם או לדרך שבה הם נוסעים.

הגישה הזו מתמקדת בהשוואת התשומות שהמורים מציעים לתלמידים, ללא חשיבה על ההשפעה של ההצעה הזו על התלמידים. האם לכל הילדים יש אותם ספרים? אותם מורים עם אותה הכשרה? גישה ללפטופים או לאייפדים? לתקציבים שווים בבתי הספר? ההצלחה בפרדיגמה הזו מוגדרת על ידי מה שהמבוגרים עושים, ולא על ידי מה שהתלמידים לומדים.

אם זו המטרה שבה אנו מחויבים לטפל, כיצד אפשר לשנות את ההוראה והלמידה בכיתות?

שינויים רבים כל כך יקרו בכיתות כאשר המטרה העיקרית תתרחב מעבר לכך שכל התלמידים יקבלו אותם משאבים או אותם ציונים.  כשמטרתן של הכיתות תהיה לסייע לתלמידים לממש את הפוטנציאל שלהם כמנהיגים בחייהם שלהם ובקהילותיהם, תפקידם של התלמידים והמורים ישתנה. מערכות היחסים בין הכיתה לבין הקהילה, לבין ההיסטוריה שלה ולבין הנכסים שלה ישתנו.

הפעולות שהמורים והתלמידים מתעדפים כדי לצמוח וללמוד מדי יום ישתנו. תכנון ההכשרה והתמיכה למורים ישתנו. האופן שבו נגדיר ונמדוד התקדמות ישתנה.

מודל “הוראה כמנהיגות קולקטיבית” הוא, בבסיסו, חקירה קולקטיבית של מה שמתרחש בתוך ובסביבת כיתות שמותאמות לתפיסה השלישית הזו של שוויון הזדמנויות. אילו נקודות מבט, פרקטיקות ותוצאות מאפיינות כיתות שבהן נראה כי התלמידים מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם כמנהיגים למען עתיד טוב יותר?