חותמיסטית ששווה להכיר

מעיין גדיש

מחזור יא' בחותם, למדה חינוך מיוחד ושילוב אמנויות בחינוך במכללת תל-חי. מחנכת כיתה ו׳ בבית ספר ראשונים בבת-ים.

שווה לי לקום בבוקר כדי: להיפגש עם תלמידי הכיתה שלי ופשוט לנהל איתם שיחות, ללמוד מהם ולייצר לעצמנו את המקום שלנו. כשהדלת של הכיתה נסגרת, לא צריך להיות פוליטיקלי קורקט, וכמעט תמיד נדבר על דברים שמעסיקים אותם בגיל הזה. אין סיפוק גדול יותר מאשר להיות שם בשבילם ולהרגיש שאני עוזרת להם.

למה באתי לחותם: את חותם הכרתי דרך אחותי לירן שהיא חותמיסטית מחזור ג׳. התחלתי לעבוד בארגון כרכזת גיוס, ומהר מאוד הבנתי שמקומי בכיתה. בכל סיור בבית ספר, בכל מפגש עם חותמיסטים, הרגשתי שהאמת שלי כנראה נמצאת במפגש עם התלמידים ובעשייה החינוכית היומיומית בבית הספר.

הרגע הכי מרגש שהיה לי עם תלמידים.ות: תלמידה די ביישנית שלא ממש השתלבה מבחינה חברתית, העבירה פעילות במסגרת שיעור גיאוגרפיה. ריגש אותי מאוד להסתכל על הכל מהצד ולראות את כל הכיתה משתפת איתה פעולה, מתוך הבנה שזה יגרום לה להרגיש טוב.
עוד רגע ממש מרגש עבורי היה במפגש עם התלמידים אחרי שהיו חודשיים בבית (קורונה). היו לנו בערך שבועיים בבית הספר ואז עברנו לזום, התלמידים בקושי הכירו אותי. נפגשנו בקבוצות קטנות בחוץ ואחד התלמידים פשוט רץ אליי מרחוק וחיבק אותי חיבוק חזק של געגוע.

הרגע הכי מביך: לימדתי על צירופי סמיכות, ואחת הדוגמאות הייתה – ״שדה קוצים״. הייתי בטוחה שהתלמידים יכירו את השיר שבו מופיע הצירוף, והתחלתי לשיר בתקווה שיצטרפו ״שדה קוצים או שדה כותנה..״. הם בהו בי ולא הבינו מה אני רוצה ואחד התלמידים אמר ״זה היה קרינג׳״. מה שעוד יותר מביך זה שהייתי צריכה לבדוק בגוגל מה זה אומר ״קרינג׳״ וזה הרגע שבו הבנתי שבכל זאת יש משמעות לכמה שנים שמפרידות בנינו😉
קרינג׳= אדם שמביך להסתכל עליו או להיות במחיצתו.

משפט בלתי נשכח שתלמיד.ה אמר.ה לי: אני כל הזמן מדברת עם התלמידים על החשיבות של למידה מטעויות, על זה שבהמון דברים אין נכון ולא נכון, ואני ממש רואה איך זה מגביר את ההשתתפות שלהם בשיעורים. באחת הפעמים תלמידה הצביעה ואמרה: ״אני לא בטוחה שזו התשובה אבל אמרת שמותר לטעות אז אני מנסה״. זה נשמע שולי, אבל בשבילי זה היה אישור והוכחה לכך שאני עושה משהו טוב.

הדבר הכי חשוב שגיליתי על עצמי: שרואים עליי ישר הכל, בעיקר התלמידים, גם אם אני מנסה לשדר שהכל טוב – כשאני עצבנית וחסרת סבלנות או כשמשהו מרגש אותי. הבנתי שלפעמים כדאי גם להתמסר לזה ולא לנסות להסתיר. (תלוי בסיטואציה ומול מי😉).

החותמיסט.ית שהכי עזר לי: זו לא חכמה אבל כמובן שלירן, אחותי. היא גרמה לי להבין שכל רכבת ההרים שעוברת עליי בשנה הראשונה להוראה היא נורמלית לחלוטין.

העצה הכי טובה שהייתי נותנת לעצמי לפני שהצטרפתי לחותם: לנסות לחיות בשלום עם זה שאני לא יודעת הכל, ולהיות סלחנית כלפי עצמי.

בעוד חמש שנים אהיה: עוסקת במשהו שקשור למפגשים עם אנשים ולהקניית ידע.