חותמיסטית ששווה להכיר

עדי עופר

מחזור י”ג בחותם, בעלת תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, מגיעה מקריירה בתחום הביטוח כסוכנת ביטוח ומנהלת סוכנות.
כיום מחנכת כתה ה ומורה למתמטיקה בבית הספר “הצבי ישראל”, שבקרית אתא.

שווה לי לקום בבוקר כי: אני עושה את מה שאני אוהבת, מביאה את היצירתיות, ההקשבה, ההכלה, הסבלנות האין סופית, האהבת הבריות והכשרונות הרבים שלי לגינה הקטנה שהיא הכיתה שלי ושם אני משקה באהבה את הילדים של העתיד בערכים, ידע והרבה אמונה שהם מסוגלים ויכולים.

למה באתי לחותם: כדי להשפיע, לתת מעצמי ומהטוב שבי למען הסביבה ועתיד ילדנו. עולם הילדים תמיד עניין אותי יותר מאשר מעולם המבוגרים, אולי כי אני מאוד מחוברת לילדה שבי. הזיקה שלי אליהם, התקשורת הטובה והיכולת להכיר אותם בכל כך מעט זמן גרמו לי להבין שיש לי מתנה בכל הקשור אליהם ואם זה המקום שעושה לי ולהם טוב,  אז כדאי שגם אמצא עיסוק שקשור בהם. כתלמידת יסודי שעברה קשיים רבים זכורה לי מורה אחת שהייתה שם בשבילי ברגעים הכי קשים, מחנכת שלי בכיתה ה’, אביבה בלאיש, לא אשכח אותה לעולם. ההשפעה שלה עליי היא הסיבה שנכנסתי לעולם הזה כדי להעביר את זה הלאה. החזון שלי הוא להיות אותו אדם משמעותי בעבור הילדים שאני מחנכת היום וזקוקים לי.

הרגע הכי מרגש שהיה לי בכיתה: ישנם הרבה רגעים מרגשים, אך מה שהכי מרגש בעיניי הן המחוות הקטנות של הילדים שמראים כמה הם מעריכים ואוהבים, הציור, הברכה, החיבוק, קריאת היש! שאני מגיעה אליהם במילוי מקום. זה בדברים הקטנים.

משפט בלתי נשכח שתלמידה אמרה לי: לא משפט כמו מעשה, תלמידה מבית קשה יום שאין מה לאכול ובכל זאת, היה חשוב לה לתת לי מתנת חג כמה דברים שכן היו לה, היא שמה בכוס ועטפה בצלופן. הרגע הזה שילד נותן לך מתוך המעט שיש לו כדי להראות הערכה, זה ריגש אותי מאוד. הרגעים האלה עם הילדים זה השכר האמיתי של המקצוע.

הדבר הכי חשוב שגיליתי על עצמי: שמספיק לי משפט אחד של ילד, בשביל שיום מעונן יהפוך לשמיים כחולים.

יוזמה שהובלתי: פרויקט צמצום טביעת רגל אקולוגית יחד עם עמותת צעד ירוק, שנרקם בימים אלה עם ילדי הכיתה בנושא מזעור הפסולת על ידי הנחלת מסורת של העברת תלבושת בית ספרית וציוד לימודי משכבה לשכבה. בנוסף, הכרת הבינה המלאכותית לצוות בית הספר והחשיפה לשילוב אמצעים דיגיטליים במערכי השיעור.

החותמיסט.ית שהכי עזרה לי: אלי, המורה המוביל של תחום הדעת שהכיר לי את הדרך שבה הלמידה יכולה להיות מהנה כמשחוק והיום זאת אחת התורות שאני פועלת לפיה בשיעורים שלי.

ללמד בתקופת מלחמה זה: דורש יצירתיות. אני משתדלת לשלב למידה דיגיטלית עם המון יצירתיות ומשחק, כדי להצליח לקיים שיעורים מעניינים, רלוונטיים ומגוונים בתקופה הזו.

רגע של תקווה בתקופה האחרונה: ההתמקדות בצעדים הקטנים של הילדים לראות ולהרגיש את תהליכי הלמידה והגדילה שלהם, שבוע לפני הם לא ידעו את הדברים שהם יודעים היום.

העצה הכי טובה שהייתי נותנת לעצמי לפני שהצטרפתי לחותם: ללמוד חינוך כקריירה ראשונה ואחרונה 🙂

בעוד חמש שנים אהיה: אשת החינוך שאני היום רק עם הרבה יותר נסיון, עשירה יותר בידע ומצוידת יותר בכלים וחוכמת חיים להעביר הלאה ולתת. מניחה שגם אפנה להדרכה כי יש לי הרבה רצון לתת מעצמי ומהידע שלי ולעזור למורים חדשים או ותיקים במה שניתן.

אתר זה מוגן על ידי reCAPTCHA ו-Google מדיניות הפרטיות ו תנאי השירות לישם.
This site is registered on wpml.org as a development site.