ראניה אבו אלהיג'א.

מחזור ח' בחותם, בעלת תואר ראשון במדעי החברה והרוח, מורה לספרות עברית בחט"ב ב' בכפר טורעאן.

שווה לי לקום בבוקר כדי: להגיע לבית הספר מוקדם ולקבל את התלמידים בשער עם חיוך על הפנים, כי יש רגעים בהם החיוך הוא החינוך.

באתי לחותם כי: כדי לגרום ליהלומים לא מלוטשים לזרוח באור של הכלה ואהבה. וכמו זרעים טובים ומלאים באהבה יבשילו עם הזמן ויהפכו לפירות טובים ונפלאים.  

הרגע הכי מביך שהיה לי בכיתה: כשכל הכיתה רצתה לעזור לי לסחוב את התיק הכבד

משפט בלתי נשכח שתלמיד.ה אמר.ה לי: "בשיעורי העברית אנחנו לא מרגישים איך הזמן עובר…כי תמיד יש משהו מעניין מאוד בשיעורים שלך.."

הדבר הכי חשוב שגיליתי על עצמי: אני יכולה להסתגל למצבים שונים ומשתנים, כי כל אחד יכול להשתנות לטובה ולברוא לעצמו ולאחרים סביבו מציאות חדשה ומיטיבה יותר.

החותמיסט.ית שהכי עזר.ה לי: נסאר איאת תמכה והכילה אותי במשך שנתיים..והמנטור שליווה אותי בשנת ההוראה הראשונה בהאא חדאד… והכי חשוב שזכיתי בבעל תומך מכיל ומקשיב ,המון תודה לו מכל הלב.

העצה הכי טובה שהייתי נותנת לעצמי לפני שהצטרפתי לחותם: לקחת נשימה עמוקה ולהאמין בעצמנו, כמו שמהטמה גנדי אמר "היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם", תמיד האמנתי שאני מעצבת את המורה של הדור הבא.

בעוד חמש שנים: אהיה רכזת מקצוע ומחנכת.